הגוף שלנו רווי ברקמת חיבור (פאשיה) שמטרתה לחבר, לתמוך ולהגן על איברי הגוף שלנו. היא ממש כמו כמו שמיכה רכה שעוטפת ומרפדת את אברי הגוף ושומרת עליהם שלא ידחסו ויצנחו.
היא מגינה עלינו כנגד כוח הכובד שמופעל עלינו מהרגע שבו אנו מתעוררים ושומרת על האיברים שלנו שלא יצנחו. היא עוטפת כל איבר בנפרד אך גם יוצרת קשר בין איברים שונים.
רקמת החיבור מכילה כלי דם, עצבים, קולגן, אלסטין, נוזל (מים), תאי חיסון.
הסיבים של הקולגן והאלסטין שומרים על החוזק והגמישות שלה. ככל שהיא תיהיה יותר גמישה ויהיה בה יותר אלסטין כך היא תעניק יותר תמיכה והגנה לאיברים.
תאי חיסון שנמצאים בתוכה מסייעים לנו לשמור על בריאותנו ולחזק את המערכת החיסונית שלנו.
בגלל שהיא מורכבת רובה ממים היא זקוקה לתנועה שתיצור בה לחות.
רקמת החיבור מהווה 40% ממשקל הגוף!!
היא רקמה חיה ונושמת שניזונה מתנועת הנשימה ומהשרירים שסמוכים לה.
היא זקוקה לתנועה כל 24 שעות אחרת נהיית נוקשה, ממש כמו ג'ל נוקשה, וכשזה קורה נוצר לחץ פנימי על האיברים אותם היא עוטפת. כשהיא רכה וגמישה היא מאפשרת תנועה חלקה ומיטבית של האיברים.
תנועה ראויה שלה כל 24 שעות תשפר בין היתר גם את המערכת החיסונית ותשמור עלינו יותר בריאים.
עם השנים רקמה זו נעשית יותר קשה וצמיגה ופחות תנועתית. עם הירידה באסטרוגן בקולגן ובאלסטין בגוף.
אזור האזור האגן והגב רווי ברקמת חיבור שממש כמו מחבקת אותנו מבפנים.
העיטוף הזה שומר על האיברים הפנימיים שלנו שלא יקרסו אחד על השני ויתפקדו כראוי.
באזור הבטן והגב התחתון יוצאת המערכת הפרה סימפטטית שאחראית על הרגיעה שלנו. כשרקמת החיבור נוקשה היא יוצרת לחץ על המערכת העצבית ובתגובה הגוף מפרש זאת כמצב של איום ומתח ומעלה אדרנלין בגוף. נשימה היא הכלי הזמין והמיידי שמניע את רקמת החיבור. תנועת הסרעפת משחררת עומסים ומתחים מרקמת החיבור ומרככת אותה.
רקמת החיבור משמשת כ”דוברת ומנהלת” של התקשורת הגופנית.
היא רקמה תקשורתית שאוגרת זכרונות ישנים ושולחת מסרים מהירים למחוזות רחוקים בגוף. רקמה זו אמורה לשמש כמישור החלקה בין האיברים השונים ולהעביר מסרים ומידע בגוף. היא אוגרת זיכרונות מהילדות, זוכרת טראומות שהגוף עבר כמו ניתוחים למשל,
ברגע שאנחנו חווים מתח רקמת החיבור הופכת למישור דחיסה במקום מישור החלקה. היא הופכת צמיגית ומושכת איתה איברים, עד מצב של קרעים וכאב.
במצב כזה של מתח היא משדרת מצוקה וכאב לגוף ועלולה לעורר בנו זכרונות וכאבים ישנים גם זמן רב אחריי שכבר חלפו. היא תמשיך לשדר למוח מסרים של כאב גם כשהוא לא רלוונטי יותר.
תנועות של טלטול, עיסוי, טפיחות, פיתול דחיסה , הרעדה ומתיחה כל 24 שעות ישחררו אותה ויהפכו אותה יותר רכה וגמישה וישחררו אותה מהחוויות הטמונות בה.
גם תנוחות שיוצרות עליה לחץ משחררות אותה כמו למשל ישיבה או שכיבה על גליל או על כדור טניס או עיסוי נזרימים אליה דם מחומצן באזור שעליו נוצר הלחץ. .
בנוסף תנועת הרמת האגן מעלה מחזירה את האיברים הפנימיים חזרה למקומם (מומלץ ממש במצבים של צניחות איברים - שלרובנו יש ברמה כזו או אחרת….)
שיעורי יוגה, פאשיה ופייס יוגה, עיסוי תאילנדי, מיינדפולנס יוגה כולם מסייעים לרקמת החיבור להיות יותר רכה וגמישה ובתגובה אנחנו מתחילים להרגיש יותר טוב!
לרוב הכאבים שנרגיש בגוף כמו למשל כאי גב, כאבים בשכמות, בצוואר וכו...
קשורים לנוקשות של רקמת החיבור ולחוסר תנועה שלה.
אז בייחוד במצב כזה מומלץ להניע אותה ולרכך אותה ובתגובה נתחיל להרגיש יותר טוב.